משיבה

משיבה

ед.ч., ж. р., 1,2,3 л., наст. вр./

הֵשִיב [לְהָשִיב, מֵ-, יָ-]

1.возвращать 2.отвечать

הֵשִיב אֵש

ответил огнём

הֵשִיב אֶת הַסֵדֶר עַל כַּנוֹ

навёл порядок

הֵשִיב אֶת נַפשוֹ

приободрился

הֵשִיב אֶת פָּנָיו רֵיקָם

отказал, отпустил его ни с чем

הֵשִיב רוּחַ

набрался сил

הֵשִיב אֶת רוּחוֹ לְבוֹראוֹ

скончался (букв. вернул душу Творцу)