נתליתם

נתליתם

мн.ч., м. р., 2 л., прош. вр./

נִתלָה [לְהִיתָלוֹת, נִתלֶה, יִיתָלֶה]

1.был повешен 2.висел, свисал

נִתלָה עַל מִילָה

цеплялся за слово

נִתלָה בְּכָל מִילָה

внимать каждому слову

נִתלָה עַל אִילָן גָבוֹהַּ

опираться на авторитеты